פורטוגל הפכה בעשור האחרון ממדינה שידועה בעיקר ביין המתוק המחוזק ״פורט״ למדינת יין מתפתחת שמציעה יינות מרתקים באיכות גבוהה. התהליך הזה, שהתאפשר לא מעט בזכות הצטרפותה של המדינה לאיחוד האירופי, הביא לחשיפתם של אזורי יין מקומיים וזני ענבים ילידיים שרבים מהם לא היו מוכרים מחוץ לפורטוגל. באזורים שהפיקו יינות באיכות נמוכה, למרות הפוטנציאל שהיה טמון בהם, התרחשה, כחלק מתהליך היציאה לשוק העולמי, גם עלייה חדה ברמת הייננות ובאיכות הטיפול בכרמים. במרבית המקרים, היו אלה יצרני יין מקומיים שלקחו על עצמם את המשימה להעלות את קרנו של האזור בו הם פועלים. דירק ניפורט עשה זאת בעמק הדואורו, אלווארו קסטרו באזור דאו, אנטוניו מסאניטה באיים האזורים ובאזור אלנטז׳ו, ולואיש פאטו - בבייראדה. באזור ויניו ורדה שבצפון המדינה עושים זאת היקב סולהיירו של משפחת סרדיירה וכן היינן אנסלמו מנדש. אצלנו בצ׳ירז תוכלו למצוא מגוון יינות נפלאים מעשי ידי ייננים חלוצים אלה, אותו אצרנו במיוחד עבורכם. מדובר ביינות מהסוג שאנחנו אוהבים במיוחד: בקבוקים שהם תגליות מפתיעות ומרתקות שמציעים תמורה יוצאת דופן למחירם. ויניו ורדה )בתרגום חופשי: יין ירוק( קרוי על שם היין הלבן הרענן והקליל של האזור שמצוי מדרום לספרד, לא הרחק מחופי האוקיינוס האטלנטי. בעבר אזור ויניו ורדה היה מזוהה בעיקר עם יינות פשוטים, מתקתקים ומוגזים קלות, ולא נהנה ממוניטין טוב במיוחד. למרות היסטוריית יין בת מאות שנים, רוב העשייה של ויניו ורדה הייתה לצריכה ביתית. היינות המקומיים לא משכו תשומת לב עולמית, ועל יינות איכות שיימכרו בשתי ספרות )באירו( אף אחד לא העז אפילו לחלום באזור מרוחק זה, בו נהוג היה לטעת שורת גפנים אחת או שתיים בשולי חלקת הדגנים המשפחתית הקטנה. הגפנים, שהיו בחיפוש מתמיד אחר כל קרן שמש חולפת בשל האפרוריות האטלנטית וימי הגשם המרובים, השתרעו על פרגולות גבוהות ואווריריות, נתמכות בתשתית עשויה מוטות ארוכים מאבן גרניט מקומית. ב1974- החליט ז׳ואאו אנטוניו סרדיירה לסטות מהמנהג המקובל. בתמיכתם של הוריו אנטוניו פריירה ומריה סרדיירה בחר חלקה במיקום שנהנה מחשיפה מלאה לשמש, ונטע על כולה גפנים מהזן המקומי אלבריניו. הכרם החלוצי הזה, שנקרא סולהיירו )בתרגום חופשי: שטוף שמש(, היה הבסיס לצעד נועז נוסף. ז׳ואו אנטוניו, שזיהה את הפוטנציאל שהיה טמון באלבריניו, זן ענבים לבן שכיום הפך ללהיט בזכות היינות של אזור ריאס באיישאס השכן מספרד, החליט להתמקד בו במטרה לייצר יינות איכותיים שיכבדו את הטרואר המקומי. כדי להוכיח כי ניתן להפיק יינות ויניו ורדה בסטנדרט גבוה מכפי שהיה נהוג, הוציא ב1982- את הפורד אסקורט האדומה שלו מהגאראז׳, שם במקומה ציוד בסיסי לייצור יין. כך הקים יקב עצמאי, סולהיירו, שהיה הראשון לייצר יין אלבריניו באזור מלגאסו, תת- האזור שנחשב היום למובחר ביותר בויניו ורדה. מאותו כרם ראשון מיוצר עד היום היין סולהיירו גפנים בוגרות )פרימייראש ויניאש( ולצידו הריזרבה, אלבריניו שתוסס ומבגיר בחביות אלון. היום מובילים את היקב האחות והאח מריה ואנטוניו, בני הדור השלישי, בתמיכת אמם מריה פאלמירה סרדיירה. האחות מריה ז׳ואאו, וטרינרית בהכשרתה, אחראית על הכרמים, אותם העבירה ב2006- לחקלאות אורגנית. היא מקפידה על תמיכה במגוון הביולוגי באקו-סיסטם של סולהיירו ושומרת על סביבה בת קיימא גם אצל הכורמים השותפים שלה, מהן היא רוכשת פרי: 150 משפחות שלכל אחת מהן יש כרם מסורתי קטן ומטופח. האח אנטוניו לואיש, שלמד ייננות ורכש ניסיון רב בעבודה עם אלבריניו, יכול לרשום לזכותו את המבעבע מבוסס האלבריניו הראשון, שהיה מוצר חדשני ב,1995- השנה בה יצא, ומיוצר עד היום. הפרי הבריא של הכרמים המאוזנים של סולהיירו מאפשרים לאנטוניו להפיק יינות טבעיים תחת השם טרהמאטר ו-נאטור. ב2015- החליטו האחים לחקור את הפוטנציאל של אלבריניו על סלעי גרניט בגבהים, ונטעו כרמים ב400- מטר. הביטוי המינרלי המצוין שהתקבל עודד אותם לשקול את הטרואר הגבוה כדרך להתמודד עם ההתחממות הגלובלית, ולטעת את כרם האלבריניו הגבוה ביותר בפורטוגל.